מכתב ממחנכת

תוכנית KCP – כיתה ד'

שלב ראשון

בהתחלה הילדים היו מתכוננים למפגש בלי שום התייחסות להסברים שניתנים להם, וכל מה שמשך את תשומת לבם בהתחלה היה רק המתנות והמשחקים, אבל אחרי שהנושאים התחילו לגעת במציאות, בלימודים ובסביבה שלהם, רוב התלמידים התחילו להתאקלם ולהמחיש את הרעיונות ביחסיהם אחד עם השני, עם המורים ועם המשפחות.

חלק מהם התחיל להתעניין ולדאוג ללימודים, ואחרים השתדלו לשנות חלק מהאופי שלהם כמו למשל סיום ריב עם אחרים, במציאת פתרון או בהתנצלות עם שימוש במילה "מצטער", והרצון לתקן דברים.

אחרים הצליחו להחליף את האלימות בדיאלוג כשיטה לפתרון בעיותיהם או ריבים שנתקלו בהם. לפעמים הדברים התנהלו ונפתרו בצורה חיובית, אבל לפעמים כמו כל בני אדם, הם היו חוזרים על טעויותיהם אבל נהיו יותר מודעים לטעויות אלו.

עבודת הצוות הייתה מוצלחת עם התלמידים, הם הצליחו להתקרב מהם יותר וכמו כל קשר אישי זה התחיל להתגבש יותר אחרי כל מפגש, לפעמים הילדים לא הצליחו להקשיב אולי בגלל המאמץ או בגלל בעיות שנתקלו בהם בהפסקה, אבל מה שאני יכולה להגיד בביטחון מלא שתוכנית ה-KCP הוסיפה צבע וקסם להוראה, בשיטות שאולי נראים פשוטות אבל עשירות בתוכן.

המפגש בין הצוות והתלמידים היה מועיל מאוד בכדי לקבל ביקורת או מחמאות עבור המאמץ של כל אחד ואחד.

ברכות ,

עולא מרג'יה

מחנכת כיתה ד'

בית הספר הלטיני – יפיע

2008/2009